עאסלה נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

פסק דין

פסק דין

1.תביעת התובע לקבלת גימלת השלמת הכנסה אשר הוגשה לנתבע בתאריך 6.7.09, נדחתה על ידי הנתבע במכתב הדחיה מתאריך 3.9.09 בנימוק כי גובה הכנסותיו של התובע שולל זכאות לגימלת הבטחת הכנסה.

במכתב הדחיה ציין הנתבע כי נלקחה בחשבון משכורתו החודשית של התובע, שווי שימוש ברכב מעביד וכן שווי מכירת רכב באופן חלקי.

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה בתיק שבפנינו ובכתב התביעה טען התובע כי לא ברור לו מדוע נלקח בחשבון שווי שימוש ברכב המעביד – אביו וכי גם לא היה מקום לקחת בחשבון שווי מכירת הרכב שהיה בבעלותו שכן הרכב נמכר "מזה זמן רב עובר להגשת תביעתו להבטחת הכנסה".

2.העובדות הרלוונטיות לענייננו הינן כדלקמן:

א.התובע יליד 1982 עבד בשנים עברו כפועל בעסק של אביו שהינו עסק של עבודות בנין ופיתוח.

לטענת התובע, מסיבות בריאותיות, החליט להפסיק לעבוד בפועל ועבר לעבוד אצל אביו כשומר המחסן במשך כ- 4 שעות עבודה ליום וזאת החל מ- 1.5.09.

המדובר לטענת התובע בעבודה של 4 שעות משעה 18:00 לערך ועד השעה 22:00 לערך במשך 5 ימים בשבוע, כאשר מהות העבודה הינה שמירה על מחסן של חומרים, בעיקר חומרי גרנוליט.

ב.התובע היה בעלים של רכב מסוג מזדה 6, נפח מנוע 1999 סמ"ק, שנת ייצור 2005 וזאת בתקופה מ- 12.3.07 ועד 3.6.09, מועד בו הועברה הבעלות על הרכב מהתובע לאביו.

מחיר המחירון של רכב זה במועד הרלוונטי להעברת הבעלות מהתובע לאביו עמד על סך של 77,000 ש"ח, אולם התובע העיד כי לא קיבל סכום זה במלואו, שכן היו לו התחשבנויות עם אביו, בשל כך שאביו סייע לו ברכישת חומרי בנין לדירה שבנה, אולם התובע, הגם שנשאל על כך מספר פעמים, לא ידע לנקוב בסכום שנותר ברשותו ואשר קיבל מאביו עבור מכירת הרכב.

ג.התובע ואביו גרים באותו בנין אך בדירות נפרדות (התובע נשוי).

הרכב מסוג מזדה שהיה בעבר בבעלות התובע וכעת רשום על שם האב, חונה ליד הבנין.

תעודת ביטוח החובה של הרכב נותרה על שם התובע, בחודשים הרלוונטים לתביעה שבפנינו, גם לאחר שהרכב נמכר לאבי התובע (עיין נ/4).

ד.בטופס התביעה להשלמת הכנסה ציין התובע כי יש לו רישיון נהיגה, כי אין רכב בבעלותו או בבעלות בת זוגו וכי יש רכב בשימושו.

על גבי הטופס (סעיף 4 לטופס) צוין מפורשות כי אם מדובר ברכב מעסיק יש להמציא אישור מהמעסיק האם הרכב נשאר ברשותו לאחר שעות העבודה וכן ציינו רישיון הרכב.

לאביו של התובע נשלח טופס המכונה "אישור מעסיק על העסקת עובד" לענין גימלת הבטחת הכנסה ובטופס ברובריקות המיועדות למילוי בהקשר לשימוש ברכב מעסיק (סעיף 4 לטופס) מילא אביו של התובע כי העובד – התובע, משתמש ברכב מעסיק שמספרו 4911859 וכן מילא כי הרכב נשאר לשימוש העובד לאחר שעות העבודה (עיין נ/3).

נציין כי אמירתו של התובע בפנינו שהמדובר במילוי מוטעה של הטופס, מבלי שאביו יובא להעיד ותוך לקיחה בחשבון כי המדובר ברכב אשר נותר במשפחה, חונה ליד הבנין המשותף בו קיימים בית התובע ובית אביו , וכאשר תעודת ביטוח החובה נותרה על שם התובע, הינה אמירה בעלמא והתובע לא הוכיח לבית הדין כי האמור בנ/3 מוטעה.

ה.הנתבע הגיש תעודת עובד ציבור – נ/9 ממנה עולה כי גובה הכנסות התובע משכר, כאשר לוקחים בחשבון 22 ימי עבודה בחודש ולא רק 20 כפי שציין התובע, וכאשר לוקחים בחשבון שווי שימוש ברכב מעסיק לפי סוג הרכב שהיה בשימוש התובע, וכן משווים זאת לגובה הגימלה לה זכאי התובע בהתאם להרכב משפחתו (זוג) שולל זכאות לגימלת הבטחת הכנסה.

3.סעיף 9 א' לחוק הבטחת הכנסה קובע כי רכב כולל הן רכב שבבעלות התובע והן רכב שבשימושו של התובע וכי רואים רכב כנכס שמופקת ממנו הכנסה חודשית שסכומה אינו נמוך מסכום הגימלה.

בהתאם לסעיף זה ניתן שלא לקחת בחשבון את הרכב כנכס כאשר המדובר בעובד המשתכר סכום העולה על 25% מהשכר הממוצע במשק, אולם זאת בכפוף להגבלות של נפח מנוע ומספר השנים שחלפו מתום שנת הייצור, ובענייננו משהמדובר ברכב מזדה בנפח של 2000 סמ"ק אשר שנת ייצורו 2005, לא מתמלאים התנאים על מנת להתעלם מהרכב שבשימוש התובע כנכס.